שָׁמְרֵנִי אֵל, כִּי-חָסִיתִי בָךְ. אָמַרְתְּ לַיהוָה, אֲדֹנָי אָתָּה; טוֹבָתִי, בַּל-עָלֶיךָ.

רָאוּי הַשֶֹה שֶׁנִּזְבַּח לְקַבֵּל גְּבוּרָה, עֹשֶׁר וְחָכְמָה וְכֹחַ וִיקָר וְכָבוֹד וּבְרָכָה.

חַסְדֵי יְהוָה [ברית אהבתו] כִּי לֹא-תָמְנוּ, כִּי לֹא-כָלוּ רַחֲמָיו. חֲדָשִׁים, לַבְּקָרִים, רַבָּה, אֱמוּנָתֶךָ.

כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח; וְחַרְבִּי, לֹא תוֹשִׁיעֵנִי. כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ, מִצָּרֵינוּ; וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ.

וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא, וְזִמְנַיָּא, מְהַעְדֵּה מַלְכִין, וּמְהָקֵים מַלְכִין; יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין, וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה.

…עַד דִּי-יְדַע, דִּי-שַׁלִּיט אֱלָהָא עליא (עִלָּאָה) בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא, וּלְמַן-דִּי יִצְבֵּא, יְהָקֵים עליה (עֲלַהּ).

אֵין חָכְמָה, וְאֵין תְּבוּנָה--וְאֵין עֵצָה, לְנֶגֶד יְהוָה.

אַל-תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים-- בְּבֶן-אָדָם, שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה.

אַל תִּטְעוּ, בֵּאלֹהִים אֵין לְהָתֵל; כִּי מַה שֶּׁאָדָם זוֹרֵעַ, אֶת זֹאת גַּם יִקְצֹר.

אַתָּה-הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים; צַוֵּה, יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב.

כִּי-הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא-יַעַבְדוּךְ, [ישראל – בעת שיקומה (פס' 1 – 2)] יֹאבֵדוּ; וְהַגּוֹיִם, חָרֹב יֶחֱרָבוּ.

אֵין אִישׁ יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי אֶלָּא אִם כֵּן יִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי…

אַל-תִּירָא, כִּי אִתְּךָ-אָנִי:  מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ, וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ.   אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי, וּלְתֵימָן אַל-תִּכְלָאִי; הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק, וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ.   כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי, וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו:  יְצַרְתִּיו, אַף-עֲשִׂיתִיו.